אור הירח מעל בית הזונות

בקיץ לח של שנת 1950 הגיעה משלחת מוסיקולוגית מהקונסרבטוריון המרכזי הסיני בבייג'ינג לעיר וושי שבמזרח סין, במטרה לתעד את המסורת המוסיקלית העממית באיזור.

במהלך הסקר, הופנתה תשומת לב החוקרים אל מתקן כלי קשת בשם אה בינג (Ābǐng).כשהגיעו אל סדנתו המאובקת, מצאו החוקרים גבר מזדקן, שערו הארוך אסוף לפקעת בסגנון דאואיסטי, והוא עיוור לחלוטין וחולה. בקשתם של החוקרים לשמוע את נגינתו נתקלה בסירוב מתנצל, והסבר כי לא נגע בכלי נגינה מזה שלוש שנים. לשאלה מדוע חדל לנגן ענה: "ערב אחד בעודי ספוג מים מסופה פתאומית, ריקשה חולפת הטיחה אותי לארץ, שברה את הלאוטה שלי, וניקבה את עור הנחש שעל האר-חו* שלי. באותו לילה ממש עכבר הגיח ואכל את שיער הסוס שבקשת האר חו.היו אלה אכן סימנים מבשרי רעות!, מאז לא העזתי להופיע שוב".

לאחר הפצרות רבות, והבטחה להשאיל לו כלי נגינה, נעתר לבסוף אה בינג לנגן בפני החוקרים, וזאת בתנאי שינתנו לו שלושה ימים להתאמן בנגינה קודם לביצוע.

לאחר שלושת הימים שהוקצו לו, פגשו החוקרים את אה בינג לשמוע ולהקליט את נגינתו. במסגרת הפגישות הוקלטו שלושה קטעים של נגינת ארחו (èrhú), ושלושה קטעי פיפה (pípá),לאוטה סינית. לרוע המזל בשלב זה אזלו סלילי ההקלטה, וההקלטות נאלצו להפסק.

החוקרים התרשמו מנגינתו של אה בינג עד כדי כך, שהציעו לו במהרה משרת הוראה בקונסרבטוריון המרכזי. למרבה הצער, אה בינג לא התאושש ממצבו הגופני  הירוד, ונפטר ברביעי בדצמבר, שנת 1950.

ההקלטות המעטות שבוצעו בשנת 1950, נכנסו לקנון המוסיקלי הלאומי בסין, והפכו את אה בינג לאחד הידועים והאהודים שבמלחינים הסינים של המאה ה- 20. סיפורו האישי של אה בינג, כמו גם האופן שבו התקבע מעמדו בסין העממית, שלוב עמוקות בהיסטוריה רבת התהפוכות של סין במאה ה- 20 , ובמאבקים האידאולוגים הקשורים בה.

תמונתו הידועה היחידה של אה בינג, נלקחה בתקופת הכיבוש היפני של וושי.
תמונתו הידועה היחידה של אה בינג, נלקחה בתקופת הכיבוש היפני של וושי.

.

"גלים גדולים שוטפים את החול" (dàlàngtáoshā ), הקלטה מקורית של אה בינג מנגן בפיפה:

.

יש לציין כי פרטים רבים בביוגרפיה המוקדמת של אה בינג נתונים תחת מחלוקת עיקשת, וקשים לאימות. המחלוקות קשורות לא רק לבירור הפרטים ההיסטורים המדוייקים לגבי חייו של אה בינג, אלא גם לנקודת המוצא האידיאולגית של הכותבים עליו, ועל כך בהמשך.

אה בינג, או בשמו הרשמי חואה יאן ג'ון (Huà Yànjūn), נולד בשנת 1893 בכפר בפאתי וושי. כבנו מחוץ לנישואין של כהן דאואיסטי, נשלח אה בינג לגדול אצל קרובי אביו, ללא ידיעה ברורה מי הוא מולידו. לבסוף נשלח חזרה למקדש בו שירת אביו, ושם החל את הכשרתו כנגן במספר כלים, בהם חליל הבמבוק (dízi), פיפה, וכמובן האר-חו. בעקבות הדמיון הגובר באופן חשוד בין הכהן והנער, החל אה בינג הצעיר להחשף לרחש השמועות וקריאות הגנאי  הקשורות בהיותו ממזר. גילוי זה, דרך הקנטות אנשי הקהילה, פצע את ליבו ,והותיר אותו מסוגר ומבודד, כאשר כלי הנגינה משמשים לו נחמה.

אה בינג נחשף מגיל צעיר לסגנונות מוזיקלים שונים, ממוזיקה דתית דאואיסטית, דרך אופרה עממית, ועד למארשים צבאיים בסגנון מערבי אשר חדרו לסין בשנותיה האחרונות של קיסרות שושלת צ'ינג ובתקופת הרפובליקה שבאה אחריה. סגנונות שונים אלו השתלבו זה בזה בנגינתו.

לאחר מות אביו, אליו היה קשור מאוד, החל אה בינג לפקוד בקביעות את בתי הזונות ומאורות האופיום המקומיות. התרומות הדלות שזרמו למקדש לא הספיקו למימון תחביביו החדשים, והוא החל למכור את תשמישי הקדושה של המקדש, ובהמשך את הנכסים שהותיר אביו לטיפולו. לבסוף, באחד מביקוריו הרבים בבתי הבושת לקה בעגבת, וזאת נתנה את אותותיה בראייתו, שהלכה והתדרדרה.

העוורון ההולך וגובר הקשה על אה בינג לתפקד בטקסים המורכבים במקדש, והקשו עליו אף יותר למצוא פרנסה.הוא התעוור לחלוטין עד גיל 35 ולבסוף מצא את מקומו בתחתית החברתית, כנגן רחוב.

המוזיקאי העיוור נהג לשוטט ברחובות וושי, ולאלתר קטעי נגינה המעורבים בסיפורי עם, חדשות ועניינים אקטואלים אחרים, תוך שהוא משנה את סגנון האלתור במטרה לרתק את מאזיניו ולעודדם להשיב לו כגמולו.

המאורעות ששטפו את סין במהלך שנות העשרים, השלושים והארבעים, היו כמעין שופע של חומרים לנגינתו של אה בינג. בתקופה זו נקרעה המדינה העצומה בין אילי המלחמה הרבים אשר נאבקו זה בזה, תוך שהם מביאים חורבן לאיזורים רבים. מלחמתה של המפלגה הרפובליקאית הסינית, הכח הדומיננטי בסין של אז, באילי המלחמה מחד, ובמפלגה הקומוניסטית המתעצמת מאידך, הוסיפה לאנרכיה ואם אין די בכך, נתווספה הפלישה היפנית לסין בשנות השלושים, ומעשי הזוועה שהביאה איתה,אשר נמשכו עד לסיום מלחה"ע השניה.

"האזנה לאורנים" (tīngsōng ),מאת אה בינג:

.

אין כמעט שרידים ממשיים מיצירתו של אה בינג בשנים אלו, אך עדויות שמיעה מספרות שידע כשש מאות מלודיות שונות בהן השתמש לנגינתו ואותן ליווה בשירה על נושאים שונים, למשל על נערה משרתת הנאנסת בידי בעלי האחוזה בה עבדה, על הפיכת מקדשו לאורווה בידי אנשי המפלגה הרפובליקאית, ועל אימת הפלישה היפנית.

יש לזכור שהביוגרפיות השונות של אה בינג החלו להכתב לאחר נצחון המפלגה הקומוניסטית, והקמת סין העממית. בהתאם לרוח התקופה, היתה חשיבות אידיאולגית בלתי מבוטלת לשאלת הרקע של יצרני התכנים התרבותיים, ונעשתה בחינה מדוקדקת של מי ראוי ומי לא ראוי להכנס לרפרטואר הלאומי.

לאור ההקלטות המעטות שנעשו ליצירתו של אה בינג, ומצד השני הענין הגובר בו לאחר פרסומן, הייתה חשיבות רבה לשאלת הרקע שלו ותכני יצירתו. מטעמי אלו, ניתן להבין מדוע הדימוי של נגן רחוב עממי השר על עוולות התקופה הקדם-קומוניסטית הועדף על פני זה של דאואיסט שיכור, מכור לאופיום וחובב זנות, ומקשה על בירור הפרטים המדויקים לגבי חייו.

ההקלטה המקורית של "ארצואן לאור הירח":

.

יצירתו הידועה ביותר של אה בינג והאהובה ביותר הינה זו המכונה "ארצואן לאור הירח " (二泉映月 èrquán yìng yuè), הקרויה על שם מעין מפורסם באיזור עיר מגוריו של אה בינג. כאשר נשאל על כך, ענה אה בינג כי אין מדובר ביצירה אותנטית שלו אלא במלודיה המבוססת על מנגינה דאואיסטית שהכיר. עם זאת הועלו טענות כי מדובר ביצירה מקורית של אה בינג, אשר מטעמיו שלו נמנע לקחת עליה קרדיט.

כך או כך, היצירה זכתה לפרשנויות שונות, הנובעות כאמור מנקודת המוצא של המתבונן. מיצירה המבטאת את חייו הקשים של האדם הפשוט בסין הפרה-קומוניסטית, ועד נקודת מבט רומנטית לאומנית המגלמת את יופיה של המולדת תחת שמי הירח, מבקר אחד אף התפייט וכתב, "קשה להבחין איזה חלק ביצירה מבטא את מי המעין, ואיזה את אור הירח".

אי הנוחות הקומוניסטית מן ההיסטוריה הבעיתית של אה בינג מיוצגת בטענה של מוסיקולוג אחר, שמצא קשר מלודי ישיר בין הלחן של "ארצואן" ליצירה עממית אחרת, הידועה כשיר בית זונות מובהק המשמש לפיתוי לקוחות פוטנציאלים.

הרעיון של להיט בתי בושת המנוגן קבל עם ועדה בפני הפרולטריון, היה גורם בוודאי לכל איש מפלגה מסור חוסר נוחות ספציפי למדי.

כך או כך, ועל אף הפרשנויות הסותרות שניתנו לה, יצירתו של אה בינג, "ארצואן" זכתה לבסוף להכנס לקנון הלאומי, תוך שהיא נודדת מקרן הרחוב המאובק, אל אולמות הקונצרטים החשובים במדינה , ומראשו אפוף האופיום של נגן עיוור וחולה, אל עמודי התווים של הנגנים המובילים בסין.

ביצוע תזמורתי של "ארצואן לאור הלבנה":

.

*אר-חו, (二胡 èrhú,,"כלי נגינה ברברי בעל שני מיתרים") בן למשפחה נרחבת של כינורות ברך, קרוביהם של הרבאב המזרח תיכוני והקמאנג'ה המרכז אסיאתי, אשר נעשה בהם שימוש נרחב בסין לפחות מזה אלף שנים. בדומה לשאר הכלים בני המשפחה בסין, הארחו מורכב מתיבת תהודה גלילית או מצולעת העשוייה עץ, עליה מתוח לרוב עור פיתון. אל תיבת התהודה מחובר צוואר הכלי, ה עשוי עץ אף הוא, ובסופו קבועים המפתחות. בהתאם לשמו, לאר-חו שני מיתרי מתכת, ובניהם קבועה הקשת, העשוייה במבוק ושיער סוס.

מבחינה היסטורית לא ניתן להפריז בחשיבות משפחת כלים זאת לגבי המוזיקה הסינית, והם מרכזיים בכל היבט שלה. מפינת הרחוב לחצרות האצולה, מבתי תה מאובקים ועד אולמות הקונצרטים בשנגחאי, ועד לשימוש באופרה ובקולנוע. אם זאת, עד ההתמקצעות בתחום המוזיקה סינית בשנות ה- 30 ולימוד מלווה בתיווי מערבי או אחר, רבים מן הנגנים הגיעו משדרות החברה הנמוכות, והלימוד נעשה על ידי שמיעה וחיקוי.

.

**דאואיזם:

מושג גג למגוון עצום של אמונות, פרקטיקות וגישות פילוסופיות, ואחת ממערכות האמונה העיקריות בסין.הדאו מתייחס היסטורית להוגה לאו דזה ולמשנתו, אך  כיום מדובר במידה רבה בפרקטיקות העוסקות בקוסמולוגיה, אלכימיה, רפואה וכדומה. אה בינג השתייך לקהילה דאואיסטית, הוכשר כנגן בטקסיה, וככל הנראה נותר דאואיסט עד יומו האחרון.

.

קטעי אר-חו נוספים:

"מירוץ סוסים" (赛马 sàimǎ) מאת הואנג חאי חואה (huáng hǎi huái)

.

The Hsu Nami ,הרכב פרוג אמריקאי, העושה שימוש באר-חו.

.

פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: