עצים במגשים

בגיל ארבע עשרה שנים קיבלתי מסבתי עץ זית קטן, כמה עציצים שטוחים ומזמרה מוזרה שהביאה מיפן. מאז אני אוהב בונסאי. העיסוק שלי בתחום ידע תקופות גאות ושפל, אשר נבעו משיקולי מקום, התעסקות בתחומי ענין אחרים, וכמה הייתי מסוגל שלא להתאבל על עצים שהושקע בהם זמן ורגש רב והלכו לעולם שכולו קומפוסט בנסיבות שלרוב לא היו תלויות בי. כיום רוב העצים העלובים שאני מגדל בעצם מגודלים על ידי אבי, ישפיע אללה ברכה על ידיו, שלא בחר בכך אמנם, אך נושא את העול בשתיקה נאצלה.

אדר כפני (Acer Palmatum)של וולטר פל (Walter Pall)
אדר כפני (Acer Palmatum)
של וולטר פל (Walter Pall)

בונסאי הוא ענין לכאורה פשוט, מדובר בעץ קטן במגש. אבל, וזהו אבל גדול, בניגוד מוחלט לגדמי הברכיכטון  הפורטולוקריה והפיקוס שמשתלות הייצור תוקעות בעציצי קרמיקה מצועצעים ונמכרים כעצי אהבה, שפע ואושר לכל המרבה במחיר, הדבר האמיתי הוא הרבה יותר מכך. הענין הוא תחושה.

לא בונסאי
לא בונסאי

בונסאי טוב אמור להעביר את התחושה  של עץ עול ימים בסביבתו הטבעית, וזאת ללא חריגה ממסגרת מירבית שגובהה כמטר אחד. כיצד עושים זאת? כאן נכנס השילוב בין טכניקה לאינטואיציה.

אומנות גידול הבונסאי היא אידיאל, היא יצירה מלאכותית שחומר הגלם שלה הוא הטבעי. אמן הבונסאי מציג אידיאליזציה של הטבע,  את הרצון להביא את עוצמתו של הפראי לביטויו העליון. אני מתחייב על כך שאין כמעט מגדל בונסאי שרואה עץ אורן ממרחק ולא חוכך בדעתו איזה ענף להוריד בכדי להבליט את מבנה ענפיו, העיקול בגזעו, או הסיקוס של שורשיו, ולהביא את העץ למיצוי מלוא הפוטנציאל שלו מבחינה אסטטית.

שמעתי כבר יותר מדי טענות כי אומנות הבונסאי היא התעללות בצמחים, משום שהיא כרוכה בגיזום שורשים תכוף למדי, ועיצוב הענפים על ידי כיפופם וקיבועם בטכניקות שונות. הדבר הינו משולל יסוד, ונובע מחוסר הבנה גמור של הפזיולוגיה של הצמח. הדבר דומה להתעללות שעובר הדשא כאשר הוא מכוסח, או מטע הנשירים כאשר הוא עובר גיזום.

למעשה, עצי בונסאי, בטיפול מתאים, עשויים לגדול ולשגשג מאות שנים, לעיתים יותר מאשר אחיהם לזן בטבע. תחזוק עץ בונסאי אינו דבר של מה בכך הוא דורש השקיה תכופה, לעיתים שלוש פעמים ביום, כמו למשל בקיץ הישראלי. הוא דורש תשומת לב רבה לבריאות העץ ולחיוניותו. הוא דורש גיזום סדיר, דישון, ועיצוב. הצמח שומר על חיונויות במידה רבה, בזכות גיזום השורשים הסדיר המאפשר לו להתחדש ולגדל שורשונים חדשים החיוניים לקליטה יעילה של חומרי הזנה ומים. גיזום השורשים מתבצע פעם בשנה, עד פעם בחמש שנים, תלוי בזן העץ. זהו עיסוק מלהיב ומרגש, אך דורש תשומת לב מתמדת וטיפול מסור וחסר פשרות, שלא מתאים לכל אחד.

 אורן יפני לבן (pinus parvifolia) ,בן כ-400 שנים. שרד את הפיצוץ הגרעיני בהירושימה
אורן יפני לבן (pinus parvifolia) ,בן כ-400 שנים. שרד את הפיצוץ הגרעיני בהירושימה

היסטוריה:

אומנות הבונסאי החלה בסין, ככל הנראה כאשר אנשי רפואה ונזירים נשאו עמם כלי חרס ובהם צמחי מרפא, אשר התעצו עם השנים וקיבלו מראה חסון ו, טוב, עצי משהו.

עם הזמן הובחן בערך האסתטי של הצמחים המעוצים הללו, והם טופחו לשם הנאה, ולא רק בשל הייתרונות הרפואיים שלהם, וגידולם לא הוגבל לצמחי מרפא.

הסגנון הסיני של הבונסאי, או בשמו המקורי פנזאי (盆栽 pénzāi), נותר עד היום פרוע משהו, ונטורליסטי, אם כי שוב, נטורליסטי באופן האידיאלי שבו הסינים תופסים את הטבע, ומזכיר את ציורי הדיו שלהם.

מסין, כמו דברים רבים וטובים נדדה האומנות ליפן, שם היא זכתה לעיבוד מקומי, פורמלי, ומעט נוקשה לעיתים. כיום ניתן לדבר על קטגוריות ממש, על בסיסן עומדים עצים לשיפוט בתערוכות ובתחרויות. הקטגוריות מבוססות על סגנון עיצוב, כגון "פורמלי" "פורמלי נטוי" ,"מפלי" ,"מפלי למחצה" "שתילה קבוצתית" וכדומה. בנוסף ישנה קטגורית הגודל, כאשר המנעד נע בין עצים זעירים שניתן להחזיק בשתי אצבעות, ועד למגשים גדולים הדורשים שני אנשים על מנת להרימם.

בין המינים האהובים ביותר לגידול באיזורים קרירים, ניתן למנות את האדר (מייפל) הכפני (Acer Palmatum) על עלוותו האדומה,  האורן השחור (Pinus Nigra ) על מחטיו הקצרים והצפופים, הוויסטריה הסינית (Wisteria sinensis) על אשכולות פריחתה הסגולה, השזיף(Prunus),והאהוב עלי, הגינקו הדו-אונתי (Ginkgo Biloba), אשר על יופיו אין עוררין.

גינגקו דו אונתי (Gingko Biloba)מקור: bonsaitreesandpots.com
גינגקו דו אונתי (Gingko Biloba)
מקור: bonsaitreesandpots.com

בלבנט המהביל יש לצערי  בעיתיות מסויימת  בגידול חלק גדול מן המינים אשר מקורם באיזורים ממוזגים, וגם את חלקם ניתן לגדל, הם דורשים תשומת לב מיוחדת, ובכל מקרה לרוב לא נראים במיטבם.  עם זאת ישנם מינים מקומיים, או אחרים אשר יכולים לשגשג בארץ, זית(Olea europea) הוא חומר גלם נפלא, מבחינת עמידות, מרקם גזע ועלווה. אלונים מקומיים כגון אלון תבור, או תולע יכולים אף הם לשמש חומר גלם יפהפיה, האלון המצוי רגיש מעט להתעסקות עם מערכת השורשים שלו. מינים מתאימים אחרים הם תות לבן, חרוב, אשל, וכמובן הפיקוסים (Ficus sp) החסונים על מינהם השונים, שישרדו גם את הגנן הגרוע ביותר.

פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: