אבני זן.

If you break open the cherry tree,

Where are the flowers?

But in the spring time, see how they bloom!

(Ikkyu)

התרבות היפנית קשורה קשר הדוק לעולם הטבעי,על תופעותיו, תנודתו והיופי שבו. קשר זה התבטא כבר מתקופות קדומות, בעולמם הרגשי, הרוחני והחומרי של היפנים, ונשזר בתחומים רבים של תרבותם, החל מציור, טקסטיל, וחרשות חרבות, ועד תחומי השירה, הספרות, והפילוסופיה.

הגינון היפני על גווניו השונים, משתלב היטב בקשר מיוחד זה, ומהווה מוקד בו מתאחדים האידאי והגשמי, הרוח והחומר, ומתמזגים העולם האנושי והעולם הטבעי, לכדי ממשות אסתטית אחת. הקשר בין הגן היפני, לבין המכלול הרעיוני, הפילוסופי, והתרבותי המכונה זן, נדמה מובן מאליו, על אחת כמה וכמה בימינו אנו, אך קשר זה הינו תוצאה של התפתחות תרבותית ואסתטית המשותפת הן להיסטוריה של תרבות הזן, והן להיסטוריה של הגינון ביפן, ודורש הבהרה מסויימת.

גן יפני, איזון ואיפוק.
גן יפני, איזון ואיפוק.

בראשיתו, היה הגן היפני תוצר ישיר של הקשר התרבותי העבות בין יפן לסין, ועקרונותיו הבסיסיים יובאו מן היבשת, אפילו קודם לתקופת נארה התקיימה תרבות גנים מפותחת, ותקופת היאן ידעה גנים עשירים ורבי רושם בהם קבוצות אריסטוקרטים לבושים היטב טיילו בשביליהם,  תוך השטת סירות זעירות בברכות ובתעלות המים, באופן הבילוי המקובל באותה התקופה בסין עצמה.

כאמור, אלמנטים שונים בגן היפני המוקדם וכן עיצובו הכללי שאבו רבות מן הגן הסיני, בין השאר את החיבה הסינית למתאם בין מיקרוקוסמוס למקרוקוסמוס, והעקרון של צמצום נופים רחבי ידיים לכדי מרחב מוגבל. שילוב סלעים וגופי מים בגן, תואם את הניגודים של רך וקשה, גברי ונשי ואת עקרון היין יאנג בכללותו.

גן סיני. בלאגן מאורגן.
גן סיני. בלאגן מאורגן.

כבר בסָקוּטֶיְיקִי, מדריך גינון איזוטרי מתקופת היאן  מוזכר גינון יבש, תוך קשר סימבולי חזק לדאואיזם, ומלמד יצירת רושם של זרם ותנועה ללא שימוש בטיפת מים אחת. הקָרֵסַנְסוּי枯山水 ) גן האבן היבש, החל לפרוח ולהתפשט ברחבי יפאן בסוף תקופת מורומאצ'י,כאשר ללא שימוש בעיטורים או מוקדי צבע, שאף ללכוד את מהות הקוסמוס בפיסת קרקע זעירה .

אחת הדמויות המשפיעות ביותר על התפתחותו של סגנון הגן היפני העצמאי הוא מוּסו סוסֱקי, ((1275 -1351 איש אסכולת הרינזאי זן,אחת משתי אסכולות הזן העיקריות ביפן, אשר חי בשלהי תקופת קאמאקורה וראשית תקופת מורומאצ'י.מוּסו היה מלומד רב תחומי, ועסק בהגות, שירה וקליגרפיה, ראה בעיצוב גנים היבט בלתי נפרד של תרגול זן, ועד היום הוא נחשב לאחד הגדולים שבמעצבי הגנים בהיסטוריה היפנית, אף על פי שלמרבה הצער אף לא אחד מעיצוביו המקוריים שרד.

בעיצוביו שאף מוּסו לבטא את הרעיון, כי הטבע בעצמו הינו בבואה של טבע הבודהא   (Bussho 佛性), ובכך הרים, ממשיים או מרומזים, פלגי מים, אבנים או אריחים, כולם מהווים ביטוי של הטבע המקורי, הוא טבע הבודהא.

אנשי זן נוספים, כגון דוגן וקוקאי, ראו בגן עשוי היטב, ביטוי של הבודהא הקוסמי תוך הדהוד של תורתו במרחב. ,מבחינת "לימוד תנועה מן ההרים, ואי תנועה מן המים", כפי שדרש דוגן.

את הקשר בין מוּסוׄ לבין התפתחות סגנון הגן היבש ניתן לקשור גם לקשר ההדוק בין אסכולת הרינזאי, לסגנון זה, ואכן הגנים היפים ביותר בסגנון זה נמצאים רובם ככולם במקדשי ומנזרי רינזאי.

הדוגמא הידועה ביותר לגן מסוג זה, וזו אשר מהווה את הביטוי המובהק ביותר של מה שמכונה באופן פופולרי "גינון זן", הוא הגן של מקדש רִיואנג'י (竜安寺) אשר נמצא בקרבת קיוטו. הגן, אשר ככל הנראה הוקם בשלהי המאה ה-15, מכיל משטח מלבני בגודל של 31 מטרים על 14 מטרים, ובו נטועים 15 סלעים ואבנים בגדלים שונים,  המסודרים בחמש קבוצות,  קבוצה אחת של חמש אבנים, שתיים של שלוש אבנים ושתיים של שתי אבנים, אשר מאורגנות באופן אשר אינו מאפשר למתבונן להבחין בכל האבנים. מכל נקודה ממנה יבחר לצפות בגן, תיוותר אבן אחת מוסתרת. המשטח עצמו מכוסה בחצץ דק ובהיר, המגורף באופן המדמה גלים, ובגן אין צמחייה מלבד הטחב הגדל בשולי האבנים.

ריואנג'י- קיוטו, יפאן.
ריואנג'י- קיוטו, יפן.

על פי פרשנות אחת, הגן כמו צף במרחב, וגם אם הגן מוקף בעולם של תנועה, ענפי עצים, ואבשת רוח, הוא נשאר דומם, ונע רק בעיני המתבונן ובחסות משחקי האור והצל. בדומה לניגוד שבין עולם התופעות והתודעה הנבונה. את ה"ניתוק" של הגן מסביבתו, אותה תחושה כאילו הסלעים נלקחו ממקומם בחוף ים מרוחק וננטעו כפי שהם, ניתן ליחס רק לאמן רגיש, אשר מסוגל ליצור יצירה שכזאת, נוף שהוא מלאכותי באותה מידה שהוא טבעי .

את תחושת הניתוק, המלווה  להתבוננות בגן, ניתן להשוות לאומנות אחרת לה מייחסים ניחוח "זני", והיא שזירת הפרחים, אּיקֵבָנה (生け花). משמעות השם, הינה פרח חי, כאשר באופן אירוני מעט, תוצאת שזירתו של הפרח ביצירה, היא מותו הקרוב .על פי איש הזן האקואין,

"גילוי טבעך האמיתי כרוך בניתוק מוחלט מכל אחיזה בשורש החיים, להרפות גם בהיותו תלוי בחוט השערה משפתו של צוק, למות, ולחזור לחיים"

, אם כן, איקבנה פירושו לשחרר את מהות הפרח, על ידי למעשה, גזירת דינו למוות. או בהשאלה לאבני הגן, הבאת לידי ביטוי תופעה חסרת שורשים במלוא מובן המילה, Tאשר כמו כל יצור אחר בעולם זה, מצוי בחוסר קביעות מוחלט.

איקבנה. שחרור מהות הפרח במותו.
איקבנה.
שחרור מהות הפרח במותו.

דמות נוספת אשר השפיעה על הקשר בין גינון לפילוסופיה של הזן, היא איקקיו ׁ(1374-1481), איש אסכולת הרינזאי אף הוא, ואחת הדמויות  האקסצנטריות והמרתקות בהיסטוריה של הזן היפני. איקקיו , אשר ידוע בעיקר בזכות שיריו, יצירותיו הקליגרפיות, וציוריו, השפיע באופן מהותי על התנועה האסתטית הנובעת ממחשבת הזן, כאשר הוא ותלמידיו תרמו רבות לתחומים כגון טקס התה והתרבות שסביבו, ובתוך כך, גם לגינון היפני.

איקקיו
איקקיו

מחשבתו של איקקיו, אשר דגלה בעוני ובניתוק גמור מכל היאחזות, תרמה לרעיון הגן המבטא במינימליזם שלו אסטתיקה של עוני, גן המבטא "מוזיקה קפואה" של חלל, של ריקות, מרחב אשר אינו מכיל פרחים, עצים, או תנועה,וכך נמצא במצב של אל-זמניות. אך באותה נשימה מדובר בביטוי של הזמן עצמו. במרחב זה, צפות האבנים במצב של הווה נצחי, בים גרניט שהוא הנצח עצמו.

האבנים לצורך בניית הגן נבחרו בקפידה, ומוצבות כך שגווניהם, צורתם, ונימיהם יראו בבהירות המירבית תחת גשם דק או אור הירח, והלחות הנאגרת בשקעיהן יוסיפו להן נופח אסתטי, כך שבוהק הירח יעלה מתוך עוני צורני בסיסי.  תפיסה זו הושפעה ממשנת הפוריו  (風流) של איקקיו, אקסטזה תודעתית מתוך הדברים הפשוטים והבסיסיים ביותר.

מטבעה, המשמעות הפילוסופית, המעשית, והאסטתית של הזן היא חמקמקה, ומזה עשורים רבים מציתה את דמיונם של רבים במערב כמו גם ביפן עצמה.

יאמאדה שוג'י, הוא חוקר יפני, העוסק בין השאר במערכת היחסים התלת כיוונית כיוונית בין יפן, המערב ותרבות הזן, על ביטויה האסתטיים, והאופן בו היא נתפשת על יד שני הצדדים.

בין השאר, הוא מרסק לרסיסים את מה שנחשב במערב לסיפור הצלחה של גישור בין המחשבה המערבית, למחשבת הזן, והוא ספרו של אויגן הריגל ׁׁ(Herrigel), "זן באומנות הקשת" בקצרה, הוא טוען כי הריגל, פרופסור גרמני בעל ענין קודם במיסטיקה, נסע ליפן לחפש את מה שתפש כתמצית המיסטית היפנית, היא הזן. ביפן הוא נכנס תחת הוראתו של מורה הקשתות אווה קנזו (Awa Kenzo), דמות אקסצנטרית ושנויה במחלוקת בעולם הקשתות, אשר לימד אותו את גרסתו לקיוג'וטסו (弓術), הקשתות היפנית. יאמאדה מראה באופן שיטתי כיצד המפגש בין אווה להריגל, ותחת התנאים של צפיות מוקדמות של הריגל, אישיותו היחודית של אווה, וכן קשיי התקשורת בינהם, שנגרמו על ידי מתרגמן לא מוצלח במיוחד, יצר את המיתוס של זן באומנות הקשת, וסייע לעצב לא רק את האופן שבו דורות של מערביים תופסים את יפן, אלא גם את האופן בו היפנים תופסים את עצמם ואת תרבותם.

קשתות יפנית.
קשתות יפנית.

  בעקרון, יאמאדה טוען כי היבטים מסויימים בתרבות היפנית הנתפסים כמייצגים אותנטיים של תרבות הזן, הן במערב והן ביפן עצמה, הם למעשה תולדה של התפתחויות תרבותיות מודרניות, וכן של זרימת תפישות רעיונות וערכים מיפן לארצות המערב, ומשם חזרה ליפן.

בחיבורו עוסק יאמאדה בין השאר, בהתפתחות התפישה כי הגן במקדש ריואנג'י הינו מייצג קנוני של מהות הזן, ומושא של יופי אל-זמני. יאמאדה טוען, כי עד לשנות העשרים של המאה ה-20, היה הגן כמעט בלתי ידוע לבני המערב, כמו גם ליפנים עצמם, מעטים ביקרו בו, וגם כאשר כן תועד בכתובים, בשום מקום לא אוזכר כאתר של יופי נשגב.

בנוסף, תיעודים מוקדמים של הגן, כולל זה של המצביא הגדול טויטומי הדיושי, אינם מזכירים כלל את סידור האבנים המפורסם, ובוחרים להתמקד ביופיו של עץ הדובדבן הבכותי אשר גדל שם בעבר (וזאת בגן אשר אמור להציג את התגלמות המינימליזם!). יתרה מכך, אין איזכור של הגן בתור אתר המייצג מהות "זנית" או היותו נושא כל משמעות פילוסופית, מלבד האסתטיקה שבו.

את השינוי במעמדו של הגן מייחס יאמאדה לפעילות של יחידים, בהם אנשי אקדמיה,אישי רוח וארכיטקטים, אשר למיעוטם השכלה מסויימת בתחום הזן, אך איש מהם אינו איש זן במלוא מובן המילה. אישים אלו העלו לתודעה את התפישה כי הגן מבטא את רוח הזן בתמציתה, כאשר הרעיון נקלט אצל אנשי המערב, אשר רבים מהם נשבו בקסם "המיסטי" והאקזוטי אשר נדף מהזן היפני, והשתלב בתפיסה כי הזן הינו תמצית הרוח היפנית. רעיון זה הבשיל בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה, כאשר עלייתה הכלכלית של יפן הייתה מובחנת, והענין המערבי בה ובתרבותה התגבר.

מקור:hippierefugee.blogspot.com
מקור:hippierefugee.blogspot.com

יאמאדה טוען כי עליית קרנה הרוחנית של יפן, הביא לא רק לשינוי התפיסה המערבית את יפן, אלא גם את תפיסת היפנים את עצמם, תוך שהם מעבדים ומטמיעים את הרעיון כי הזן הוא אכן ביטוי מזוכך של הרוח היפנית, תוך הפיכת אלמנטים תרבותיים שונים, בהם אומנויות הלחימה, וכן הגן האבנים היבש, למייצגים מרכזיים של רוח זאת.

ביקורתו של יאמאדה נוגעת יפה בקו התפר של יחסי המערב ויפן, ובהשתקפות היפנית במראה שהציב מולה המערב. בסופו של דב השאלה האם גן הריואנג'י הינו אכן ביטוי מובהק של תרבות הזן וניחוחה האסתטי, או שמא מדובר בהשלכה מודרנית של מה שבני המערב רוצים לראות ביפן, ומה שהיפנים היו רוצים לראות בעצמם, נותרת במידת מה, פתוחה.

אין ספק שהגן היפני, ובמיוחד גן האבנים היבש, התעצב והתפתח תוך קרבה ברורה למוסדות הזן ואנשיו, ובמיוחד אנשי אסכולת הרינזאי. בין אישים אלו מורי זן ידועים, כגון איקקיו, מוסו, ואחרים,אשר תרמו לו בשל קרבת אומנות הגינון לעולמם ולערכיהם. יתרה מכך, זהותו הוודאית של מתכנן הגן בריואנג'י, נותרה עלומה עד היום, וניתן רק לשער את התפישות האסתטיות והפילוסופיות אשר עמדו לנגד עיניו כאשר עיצב אותו.

תופסים קצת זן בריואנג'י.מ'ור:http://sacredsites.com/asia/japan/ryoan_ji_kyoto.html
תופסים קצת זן בריואנג'י.
מקור:http://sacredsites.com/asia/japan/ryoan_ji_kyoto.html

בנוסף, הזן, בניגוד לדעה מקובלת כיום, לא היה מעולם הצורה הנפוצה ביותר של בודהיזם ביפן ביחס לזרמים אחרים של בודהיזם, וערכיו ותפיסותיו הפילוסופיות והאסתטיות לא היו מקובלות מחוץ לשכבות מסויימות באוכלוסיה, ובעיקר בקרב מעמד הסמוראי השליט. בהתאם לכך, ייתכן והפרשנות שניתנה לגן השתנתה במשך השנים בהתאם לחילופי האופנות והאידיאלים האסתטיים הרווחים בחברה היפנית.

לסיכום,  גם אם הפרשנות שניתנת לגן ריואנג'י ולגני קָרֵסַנְסוּי אחרים,כיצירות המיצגות היבט של פילוסופית זן, הינה פרשנות מאוחרת וגם אם לאו, הרי על היותם יצירה יחודית בתרבות הגננית האנושית, והיבט ייחודי נוסף של האסתטיקה היפנית, אין עוררין.


פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

4 תגובות בנושא “אבני זן.

  1. שלום נועם,
    ראשית תודה על הרשומה. מאוד מעניין ומלמד.

    לגבי הריגל. יש תגובה מאוד מעניינת של פרופסור ג'ון סטיבנס שחקר באופן מעמיק אודות חייו של קנזו אווה סנסיי (מורו של הריגל). הוא די מבטל את הביקורת של ימאדה ומראה היכן הוא טועה.

    אפרסם זאת בקרוב,
    אני רק צריך לתרגם.

    בברכה,

    זאב.

    1. תודה על מאמר מלומד ומעניין. רק חבל מאד שהגן הסיני המופלא "אמן הרשתות" בסוצו קיבל כותרת מאד לא אקדמית "בלאגן מאורגן"…

      1. הי אריה,

        תודה רבה על ההערה. אני משתדל לכתוב ברמה גבוהה ועניינית ומסתמך על מקורות אקדמיים, אך הבלוג הוא בפירוש לא בלוג אקדמי, ואני מרשה לעצמי להכניס מעט מן ההומור הקלוקל שלי מדי פעם. כוונתי ב"בלאגן מאורגן" היתה להתייחס לסגנון המעט יותר נטורליסטי של הגינון הסיני ביחס לסגנון היפני. אין ספק שהגן הידוע בסוג'ואו הוא יצירת מופת. אולי בהזדמנות אכתוב על הסגנון הסיני בהרחבה. תודה 🙂

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: