ארכיטקטורה #3: שערים, כיפות ודמעות נצחיות.

הכיבוש המוסלמי של איראן ומרכז אסיה, (633-751) הביא לשינוי מהותי של רבים מההסדרים החברתיים שהתקיימו במרחב זה. נפילת האימפריה הסאסאנית והתאסלמות הדרגתית של האוכלוסיה הביאה לדעיכה של הדת הזורואסטרית, מלבד באיזורים מבודדים. מקדשי האש נזנחו ברובם, רבים נהרסו, ומגדלי השתיקה (דח'מה) נדמו. כיום הקהילה הזורואסטרית מונה עשרות אלפים בודדים, ומרוכזת בערים כגון יזד וקרמאן.

במזרח האיראני דעך הבודהיזם, שגם כך סבל מתקופת ירידה מתמשכת, אם כי איזור בקטריה,המשתרע בין הרי האינדו קוש בדרום לנהר האמו דריה (אוקסוס ,Oxus), והנכלל היום בשטחי הרפובליקות המרכז אסיאתיות של אוזבכיסתאן וטג'יקיסתאן, עוד היווה איזור בודהיסטי משגשג עד סוף המאה השמינית, ואפילו התשיעית לספירה. עדות לכך מגיעה מהכרוניקה של הנזיר הסיני הידוע שואן זנג (玄奘 Xuánzàng), בן המאה ה7. בעוברו בבקטריה, מדווח שואן זנג, כי בעיר טה-מי (טרמז, אוזבכיסתאן), ישנם כתריסר מנזרים, המאוכלסים בכאלף נזירים.  הייצ'ו (Hyecho), נזיר קוראני אשר חלף באותו איזור מאה שנים לאחר מכן, מדווח כי "המלך, האצילים והעם, סוגדים כולם לשלושת אבני החן".

דעיכת הדתות הללו התרחשה במידה לא מבוטלת לא בשל פגיעה ישירה של הכובשים המוסלמים במוסדות, אלא בשל התאסלמותה ההדרגתית של האוכלוסיה. ככל הנוגע לבודהיזם, הסרת התמיכה הכלכלית של הקהילה פירושה גזר דין מוות למנזרים ולמקדשים התלויים בהכנסות מצד המאמינים.

מבחינה אדריכלית אולם, ירשה התרבות האיסלאמית המתפתחת של מרכז אסיה את התרבויות שקדמו לה, תוך יצירת מסורות בנייה המשלבות את הצרכים הדתיים המוסלמיים, יחד עם מסורות הבניה הקיימות באיזור מזה דורות.

המבנים האיסלאמים העיקריים שהתפתחו עם הזמן הם המסגד, המדרסה, מבנה הקבר, והח'נקאא, שהיא מעון לסגפנים מוסלמים, או צופים.

על פי המסורת המוסלמית, המסגד קיבל את עיצובו מביתו של הנביא מחמד במדינה, אשר שימש כמרכזה של הקהילה המוסלמית הראשונה. עם זאת, במרחב האיראני לפחות, הושפעה אדריכלות המסגדים מאולם העמודים המלכותי האיראני, האפדאנה (apadāna). הדבר נובע אולי מהעדר נסיונם של הערבים בבניה מונומנטאלית, או מהעסקתם של בנאים מומחים ממוצא איראני, אשר השתמשו במסורות הבניה המוכרות להם. כך או כך, אולם העמודים האיראני נעשה לאחד הדגמים העיקריים לצורתם הפנימית של מסגדים מונומנטאלים, במזרח המוסלמי, ומחוצה לו, אם כי ייתכן וגורמי השפעה נוספים, ביזנטיים, מצריים ואחרים השפיעו אף הם על אדריכלות המסגדים.

שרידי הapadāna בפרספוליס. מן השושלת האח'מנית.
שרידי הapadāna בפרספוליס. מן השושלת האח'מנית.
שחזור אומנותי של הapadāna בפרספוליס.
שחזור אומנותי של הapadāna בפרספוליס.
אולם העמודים במסגד הגדול של קורדובה. פנינה של האדריכלות המורית בספרד המוסלמית. השפעות איראניות והלניסטיות.
אולם העמודים במסגד הגדול של קורדובה. פנינה של האדריכלות המורית בספרד המוסלמית. השפעות איראניות והלניסטיות.

שני אלמנטים נוספים שנכנסו מהאדריכלות האיראנית הקדם איסלאמית, לשימוש בבניה המוסלמית הם הכיפה, והאיואן.

הכיפה, או גונבד (گنبد Gonbad), שימשה באדריכלות האיראנית כסמל לכוחו של השליט, ושולבה מאוחר יותר במבנים איסלאמים כגון מסגדים, מבני קבורה, ואחרים, לעיתים כחלק מהסימבוליקה של ה"כיפה השמימית" , המזכירה לאדם את מקומו מול היקום והבריאה. המונח גונבד אף עבר לסין (拱北 Gǒngběi), שם הוא משמש ככינוי למבני הקבר (Shrine), של מורים סופים חשובים.

גונבד\גונגביי בעיר Linxia .סין
גונבד\גונגביי בעיר Linxia .סין

אלמנט נוסף המאפיין את האדריכלות האיראנית, שמקורו בתקופה הקדם איסלאמית, הוא האיואן (ایوان ‎ eyvān), שמשמעו לרוב הוא בית שער התוחם את פתחי המבנה,כלפי פנים, או חוץ,  ומהווה גורם אדריכלי נפוץ בבניה המונומנטלית של השושלת הסאסאנית, וכן של הפרתית אשר קדמה לה. האיוואן התפשט כאלמנט אדריכלי איסלאמי, וכיום ניתן לראותו במקומות רבים, מן המדרסות של קהיר, והר הבית, ועד לטאג' מהאל שבהודו.

גונבד ג'בלייה, (گنبد جبلیه)מבנה סאסאני מהמאה השניה לספירה, בעל כיפה ושערי איוואן. קרמאן, איראן.
גונבד ג'בלייה, (گنبد جبلیه)
מבנה סאסאני מהמאה השניה לספירה, בעל כיפה ושערי איוואן. קרמאן, איראן.
המוזוליאום של האילח'אן המונוגלי אוליג'יתו (מת 1316) סולטאניה. איראן. המשכיות של האלמנטים הקדם איסלאמים.
המוזוליאום של האילח'אן המונוגלי אוליג'יתו (מת 1316) סולטאניה. איראן. המשכיות של האלמנטים הקדם איסלאמים.

שאלת מקורה של המדרסה האיסלאמית, כמוסד וכמבנה אדריכלי עודנה שנויה במחלוקת מסויימת. למרות העובדה כי העתיקות במדרסות שעודן פעילות נמצאות בקהיר ובפאס שבמרוקו, נראה כי הראשונות שבהן התפתחו במזרח העולם האיראני, במקביל, או לא מעט אחרי דעיכתה הסופית של מסורת הלימוד הבודהיסטית באיזור.

לאיראן מסורת מנהלית עתיקה, כצפוי מאיזור בעל מסורת אימפריאלית ארוכה ורציפה, הדורשת מנהל תקין ויעיל. הצורך במנהל שכזה הביא לעליית משפחות אשר התמחו באמנות המנהל, עמדה רבת דרישות ולעיתים רבות גם כפויית טובה. לא אחת פקידים נאמנים אבדו את משרתם, או גרוע מכך, את ראשם כתוצאה מחילופי שלטון, או חילופי מצב הרוח של הריבון. דוגמא למשפחה שכזאת הם משפחת ג'וויני, אשר שנים מבניהם שרתו כפקידים ווזירים תחת המונגולים. אחד מהם, עטא מאלכ ג'ויני,( عطاملک جوینی, מת 1283‎) כתב את אחד החיבורים הראשונים והחשובים על ההיסטוריה המונגולית, ה"היסטוריה של כובש העולם" (תאריח' ג'האן גשא تاریخ جهانگشای), והשני, שמס אל דין, היה וזיר גדול, עד שנערף ראשו על ידי האילח'אן ארח'ון (Arghun) ב-1285. לתהילה אם כך, פנים רבות.

ארבע מאות שנים לפני כן היתה זו משפחה אחרת שעלתה לגדולה כאנשי מנהל מקצועיים, והיא שרתה גם תחת גדול השליטים העבאסים, הארון אל רשיד (מת 809). משפחה זו היא המשפחה הברמכית.

מוצא הברמכים מן העיר בלח',(بلخ Balkh) אשר נמצאת כיום באפגניסתאן, העיר היתה המרכז הבודהיסטי החשוב בעולם האיראני הקדם איסלאמי, ולידה שכן אחד המנזרים החשובים באיזור, הנאוה -ויהארה (Nava Vihara),שפירושו "מנזר חדש". מקור השם ברמכים, הוא הגיה ערבית של השם פרמוקהא (Pramukha) שפירושו בסנסקריט מנהיג , או במקרה זה, כוהן דת ראשי. המשפחה שירתה ככהנים במתחם הבודהיסטי החשוב ביותר באיזור. הברמכים התאסלמו בשלב כלשהו בזמן או מעט אחרי הפלישה הערבית למרכז אסיה, והיו מתומכי המרד העבאסי שהפיל את הח'ליפות האומיית במאה השמינית, מהלך שהעניק להם עמדה חשובה במנהל השלטון החדש. הברמכים היו משפחה משכילה להפליא,אנשי מנהל, מחנכים ופטרונים חשובים למדעים, אומנוית ומחשבה דתית. ידוע כי עסקו בתרגום מסנסקריט לערבית ופרסית, ואפשרו הטמעת ידע רפואי ופילוסופי ממוצא הודי, אל תול המסגרת המדעית האיסלאמית המתפתחת. סופם של הברמכים היה רע ומר כאשר תככי חצר, ועושרם הרב הביא לכך שהארון אל רשיד החרים את רכושם, אסר והוציא להורג את אנשיהם, תוך שהוא שם קץ לאחת המשפחות המלומדות והעשירות בעולם המוסלמי.

המחקר המודרני מכיר היום בהשפעת החשיבה הלוגית ומסורת הלימוד הבודהיסטית ובמיוחד של האסכולה הסרווסטיוודית (Sarvāstivāda), על המסורת האיסלאמית המקבילה. גם אם דרוש מחקר נוסף בנושא, יש מידה רבה של סבירות, בהתחשב באיזור החפיפה, וזמן החפיפה הארוך יחסית, בין עליית האסלאם לדעיכת הבודהיזם במרכז אסיה, כי רבות ממסורות הלימוד וחלק ממרכזי ההשכלה הבודהיסטים השתלבו במסורת הלימוד האסלאמית.

מבחינה אדריכלית, ישנה סבירות גבוהה לכך שמבני הויהראה, המנזרים, על חצרם הפנימית המשותפת, ותאי הלימוד וההתבודדות שבשוליהן, הפכו להיות המודל על פיהן נבנו המדרסות האיסלאמיות, שלפי טענה מקובלת, החלו להתפתח במזרח האיסלאמי האיראני. גם אם סכמה זו משותפת למבנים דתיים רבים, מסין, ועד המערב הנוצרי, הכרונולוגיה והנתונים הארכאולוגים וההיסטוריים ככל הנראה מאשרים טענה זו.

שרידי מנזר פאיאז טפה (fayaz tepe) ,אוזבכיסתאן.
שרידי מנזר פאיאז טפה (fayaz tepe) ,אוזבכיסתאן.
סכמה של מדרסה איסלאמית.
סכמה של מדרסה איסלאמית.

מבנה הקבר האיסלאמי משלב רבים מן האלמנטים הקודמים שהוזכרו, ויכלול לרוב מתחם סגור אשר במרכזו קבר השליט, או במקרים רבים, קברו של מנהיג צופי חשוב. המבנה יכלול פעמים רבות שערי איואן, אשר במרוצת הזמן התפתחו ליצירות מרהיבות הכוללות אריחי גלזורה מרהיבים, ונטיפי מקרנס מסוגננים. פעמים רבות תתווסף כיפה בראש המבנה. לעיתים תתווסף למתחם ח'נקאא, שהיא כאמור מעון לדרוושים צופים, אשר מצאו בה מקום לינה והתבודדות.

שיאה של האדריכלות מסוג זה היא מהתקופה התימורידית, הקרויה על שם מייסד השושלת, תימור לנג (تيمور لنگ‎ Timūr-i Lang). תימור היה מנהיג תורכו-מונגולי, שמו ידוע לשמצה כמצביא אכזר ותאב מלחמות, ובשיאה השתרעה האימפריה שהקים מאנטוליה שמערב ועד סין. תימור לא השחית את זמנו בביסוס מנהלי תקין ומתפקד, והעדיף לבלות את זמנו בשריפת בתים ועריפת ראשים ברחבי ממלכתו, אך טעמו האומנותי היה מפותח, והוא אסף אומנים ואנשי מלאכה מכל תחומי כיבושיו.

רוצח המונים חובב אומנות. לא היה צמחוני. אמיר טימור.
רוצח המונים חובב אומנות. לא היה צמחוני. אמיר תימור.
האימפריה התימורידית
האימפריה התימורידית

תחת שלטון תימור הפכה סמרקנד לעיר היפה בעולם, וכזאת ששמה הגיע עד למערב כסמל לעושר מופלג, ופאר אלוהי. יורשיו של תימור היו מעודנים ממנו, ובינהם היו פטרונים חשובים לאומנויות ולמדעים, מה שבאופן טבעי גרם לממלכם להתכווץ בהתמדה, עד שנדחקו ממרכז אסיה על ידי שבטי האוזבכים. שבטים אלו חסלו את שאריות המשפחה התימורידית, מה שלא מנע מהם להפוך את תימור לאב המייסד של אומתם לאחר נפילת ברית המועצות.

המוזוליאום של בהא אל דין נקשבנדי, מייסד המסד הצופי הנקשבנדי. בוכרה, אוזבכיסתאן.

המוזוליאום של בהא אל דין נקשבנדי, מייסד המסד הצופי הנקשבנדי. בוכרה, אוזבכיסתאן.
המוזולאום של חוג'ה אחמט יסאווי (Khoja Ahmat Yssawi). תורכסטאן, קזאחסתאן. מבנה תימורידי מן המאה ה-14.
המוזולאום של חוג'ה אחמט יסאווי (Khoja Ahmat Yssawi)מייסד המסדר הצופי היסאווי. תורכסטאן, קזאחסתאן. מבנה תימורידי מן המאה ה-14.
שיא האדריכלות האיראנית. איואן ונטיפי מוקרנס. מבנה תימורידי.
שיא האדריכלות האיראנית. איואן ונטיפי מוקרנס. מבנה תימורידי.
מתחם הרגיסתאן. סמרקנד.
מתחם הרגיסתאן. סמרקנד.

asia 231

נצר של המשפחה התימורידית, בבור, נמלט ממכורתו, פלש להודו וייסד בה את השושלת המוע'ולית (מוגולית על פי התעתיק הנפוץ). אחד מבני השושלת, שאה ג'האן, בנה את המבנה היפה בהיסטוריה, אשר כונה, "דמעה על פני הנצח", היא הטאג' מהאל.

הטאג' הוא צאצא ישיר של האדריכלות האיראנית, והדבר ניכר באיואנים, בכיפתו, ובסימבוליקה שלו. למאפיינים האיראנים נוספו תווים סגנוניים מקומיים כגון הכיפה דמויית הבצל, וכיפות המשנה דמוייות המטריה (Chhatri).

מתווה הבסיס של הטאג' מהאל מבוסס על מה שמכונה "השט-י-בהשט" (هشت‌بهشت), או שמונת גני העדן, אלמנט אדריכלי פרסי המחלק את המבנה לשמונה חדרים, כביטוי לשמונה דרגות גן העדן.

טאג' מהאל. דמעה איראנית על פני הנצח.

טאג' מהאל. דמעה איראנית על פני הנצח.
סכמת "שמונת גני העדן"
סכמת "שמונת גני העדן"

הגן המקיף את הטאג' משתייך אף הוא לסוגה גננית איראנית המכונה "גן מרובע" (چهارباغ, chahār bāgh), המחלקת את הגן לסכמה סימטרית, רבועה או מלבנית התחומה בחומה ומחולקת על ידי תעלות מים. שרידים לסכמה שכזאת ניתן למצוא עוד בתקופה האח'מנית (539 – 331 לפנה"ס). הגן המרובע שואב את הסימליות שבו מרעיון גן העדן, וייתכן כי הצורך לקיים מפלט של מים וירק הנבדל מהאקלים הקשה לעיתים של מסופוטמיה ואיראן, השפיע על התפתחות זו.

שרידי הגן של כורש הגדול, מייסד האימפריה האח'מנית. הדוגמא הקדומה ביותר של גן מרובע איראני.  Pāsārgād (پاسارگاد‎ ), מחוז פארס, איראן.
שרידי הגן של כורש הגדול, מייסד האימפריה האח'מנית. הדוגמא הקדומה ביותר של גן מרובע איראני. Pāsārgād (پاسارگاد‎ ), מחוז פארס, איראן.
Chahr Bagh
Chahar Bagh
הגן המרובע של הטאג' מהאל.
הגן המרובע של הטאג' מהאל.

האדריכלות האסלאמית במרכז אסיה ואיראן, לא באה אם כן יש מאין והיא המשך ישיר של הדפוסים האדריכליים שרווחו באיזור קודם לכיבוש הערבי. בבניה האסלאמית באו לידי ביטוי אלמנטים איראנים, הודו-בודהיסטים, ואף הלנים, וזאת תוך יצירת תמהיל ההולם את צריכה של הקהילה והמחשבה הדתית האיסלאמית, ובא לידי ביטוי נשגב במבנים שהם מפאר היצירה האדריכלית האנושית.

asia 176

פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: