מלונים נושאי אור

"מדוע מביטים אתם במלון כעל בית הגניזה האלוהי? …אתם חשים כה רבות כלפי המלון וכה מעט כלפי האדם, במקום לפגוע במלון, באדם אתם פוגעים כבעל חוב"

כך קצף לו אוגוסטינוס הקדוש מהיפו בשנת 388 למנינם.

אך במה פשע פרי המילון השמנמן והענוג עד כי זכה לאזכור משמיץ שכזה מקולמוס אב הכנסיה?

המלון (Cucumis melo) החל את חיי תרבותו כמין שמוצאו באפריקה אך נישא למעלתו הנוכחית באדמת אסיה הברוכה, וזנים רבים ומעלי ניחוח טופחו ותפחו בגני מסופוטמיה, איראן, הקווקז ותת היבשת ההודית, טרם התפשטו על דרכי הסחר הקדומות לעבר מזרח ומערב להגיר שם מיצם המתוק בגרונות דוברי לשונות שונים.

אולם על אף נדודי המלון, נראה שדברים שונים ראויים להישאר במכורתם ואין מלונים שזכו לתשבחות כה רבות כמו המלונים של פרס ומרכז אסיה. רבים היו הולכי הדרך שזכו לטעום מבשרם הענוג של מלוני מרכז אסיה ואלה הגדילו והעלו זאת על הכתב על מנת יהי להם זכר ומושב בדברי ימי עולם.

"ולאחר מהלך שישה ימים..באנו בשערי עיר בשם סאפורגאן (שברע'אן האפגנית של ימינו). שם יש שפע בכל, אבל במיוחד נמצאים שם המלונים הטובים בעולם. הם משמרים אותם על ידי קילופם, ופילוחם לפלחים ויבושם בשמש. כאשר הם יבשים הם מתוקים מדבש, והם נלקחים משם להמכר בכל הארץ" ("ספר פלאות העולם" של מרקו פולו)

עוד מסופר על אחד חוג'א נסר א דין כי יום אחד בדרכו מסמרקנד לאורגנ'ג, ישב וצינן את פדחתו תחת עץ אגוז מלך אדיר צמרת ושחרר את חמורו לרעות במקשת המלונים הסמוכה. לאחר שסקר את המלונים עבי הכרס שבשדה, העז לפקפק בתבונת האל שזרק מלונים כה נכבדים על הרצפה המאובקת ואילו על עץ מכובד כאגוז, תלה אגוזונים דלי עזוז. היה זה אותו אגוז שנחת על גולגלתו שהזכיר לו כי תבונת האל הטוב אינה יודעת גבול וזה שם כל פרי וירק וחמור במקום הראוי להם.

אותם מלוני אורגנג' זכו גם לתשבחות מצד גדול נוסעי ימי הביניים, הוא אבו עבדאללה מוחמד אבן בטוטה:

"אין מלונים בתבל כדוגמת מלוני חוורזם (אורגנג'), אולי פרט למלוני בוכרה, ומלוני אספהאן אחריהם. עורם ירוק, ובשרם אדום, מתוק ומוצק. למרבה הפלא, הם פורסים מלונים לפרוסות מיבשים אותם בשמש, ומניחים אותם בסלי קנה..ונושאים אותם מחוורזם אל עבר ערים רחוקות בהודו ובסין למכירה. הם הטובים שבפירות המיובשים"

גם כיום רבים מספור זני המלונים הטובים שבין הים הכוזרי לארץ סין, וכשתי מאות מסוגיהם מנקדים את מישורי הסחף הצחיחים שלאורך נהרות מרכז אסיה. אוק נובוט, אוב גול, וקמפיר קוון, ברפי ומלוני קמול הידועים בכל תורכסתאן המזרחית, וכולם טובים ומעלי ניחוח ומשיבי נפש לעת ערב קיץ מהביל.

אז אם כה רבים השבחים שהורעפו על הדלועים החיננים ושופעי הטוב הללו, על מה ולמה נתרעם לו אוגוסטינוס הקדוש?את היסוד לזעפו של העבדקן המקודש יש לחפש עם כן לא במחוזות הגן וגסטרונומיה, אלא בעניינים שבדת ובדין.

המנכיאים הם בני דת איראנית אשר תורתם הנכחדת היוותה שילוב מרתק בין יסודות דואליסטים לגנוסטיות, וכן בין בודהיזם לנצרות, ומלבד חיבתם לכתבי יד מעוטרים לתפארת, גם נקטו בהפרדה חברתית בין מעמד נזירי לבין המוני העדה.

בהפשטה, אמונתם גזרה שעל מנת להרבות אור בעולם ולהדביר את החושך, יש לטהר את חלקיקי האור מן החומר שדבק בהם בהיפוך היוצרות של הבריאה. בני האדם עצמם נחשבו למעין פרוזדור דרכו יש לכייל ולטהר את העולם מן החומר שדבק בו ובכך להושיע את בני האדם ואת העולם עצמו.

באופן מעניין, אחת השיטות המוכחות מדעית להפרדת אור מחומר, היה דרך מערכת העיכול של הנזירים, או ה"אלקטים", ברנשים אלו זכו לקיים אורך חיים מאתגר שכלל חיי נדודים, חוסר רכוש, תפילות מרובות, לימוד והטפה, וכן עריכת סעודות טקסיות וצמחוניות, בהן הוזנו במזונות אשר נחשבו לנושאי אור באופן מיוחד.

מלונים נחשבו על ידי המניכאים לטעונים חלקיקי אור באופן יוצא דופן, ואלה נתרמו באופן תדיר על ידי קהל ה"שומעים", פשוטי העם, על מנת לעבור דרך המעיי האלקטים נושאי הברכה בדרך לטיהור המיוחל.

ידוע לנו מכתבים מניכאים בשפה התורכית-אויגורית שנמצאו באגן טורפאן שבמערב סין, כי חלקות מיוחדות הוקצו על מנת לגדל את המלונים הברוכים, אשר נועדו לשמש בארוחות האלקטים המטהרות, ועד ימינו צאצאי מלונים אלו צומחים בנאת טורפאן ונמכרים במחיר יפה בכל מהלך חודשי הקיץ וכן מיובשים לשם אכילה בעונות הקור.

אוגוסטינוס, שטרם הנהיג את מרעית צאנו כאב כנסיה נכבד, תעה אף הוא במקשות הכפירה עטורות המלונים, הודה ב"וידויים" שלו כי היה חסיד מניכאי במשך כתשע שנים, וככזה היתה לו הכירות מעמיקה עם המחשבה המניכאית ומנהגי האמונה. לאחר התנצרותו תקף אוגוסטינוס קשות את אמונתו הקודמת וכך יצא ששם לו את המלון הקדוש במרכז הפולמוס האנטי-מניכאי.

אך מן הידוע לנו משווקי סמרקנד ובוכרה, אוש, קשגר טורפאן וחוג'נד, כל אשר הניח על לשונו בשר מבשרם של מלוני מרכז אסיה, יאשר שהם נושאים אור מרובה, ואולי הם אף לא פחות ולא יותר מאשר, בית הגניזה האלוהי.

שבת שלום.

בתמונות:
-תרגום ערבי של "על ענייני רפואה" לדיוסקורידס, תיאור של "קאוון" או מלון, סמרקנד, מאה -10.
-כתב יד מניכאי-אויגורי ממערב סין. כתבי היד המניכאים היו מעוטרים לפליאה והיו אמצעי חשוב להפצת הדת ברחבי העולם הידוע. מייסד הדת מני נחשב במסורת המוסלמית לגדול הציירים.
-מלונים משמינים בנאת טורפאן, מערב סין.
-לא אוהב מלונים. אוגוסטינוס הקדוש מהיפו. מאה רביעית לספירה.
-מוכר מלונים, סמרקנד, ראשית המאה ה-20.

No automatic alt text available.
Image may contain: one or more people
Image may contain: outdoor
Image may contain: 1 person
+3

פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: