עצמות מזל

משחר היות בני האדם הם עצמם, אוהבים הם לשחק, ובכך לאשר את קיומם כיצורים חברתיים, ברי כושר דמיון, למידה, או מזל.

מעט לאחר הפיכתם של בני האדם להם עצמם, לפני כריבוא שנים, הצטרפה אליהם הכבשה, וכך אוחדו להם צרכי האדם לשחק, ונטית השה להקריב עצמו לעולה בפני צרכי האדם, ובאו לידי קיום עצמות המזל.

עצמות העקב של הכבש (או במקרים אחרים, עזים ובהמות אחרות) הן כאמור מאמצעי המשחק הקדומים ביותר הידועים לנו, ואלה נישאו יחד עם בעלותיו המקוריות לכל אשר ישאו אותן טלפיהן ותלייניהן.
בעקבות כך, מצבורים של עצמות עקב נמצאו באופן אוניברסלי ברחבי העולם הישן, מאגן הים התיכון ועד סין שבמזרח.

נראה כי בשל צורתן, דחיסותן, ומשקלן הנוח וכן חוסר הצורך בעיבוד משמעותי נוסף, הובאו עצמות אלו באופן אינטואיטיבי לשלל שימושים, אם כקוביות משחק, כאמצעי ניבוי עתידות, כקמעות מזל, כגשר מיתר בכלי נגינה ובמקרים מסויימים אף כאמצעי תשלום.

כמשחק, צורתן של העצמות, ונטייתן לנחות תמיד על אחת מארבע צלעות בעלות צורות מובחנות, הביאו ליצירת שלל סוגי משחק, הנשענים כאמור, על מזל, מיומנות או שילוב של שניהם.

השימוש בעצמות אלו רווח אמנם גם במערב עד המאה ה-20, אך שינוי בתרבות הפנאי, וכן תהליכי התיעוש והדחקת תהליכי ההמתה והעיבוד של שוק הבשר, הביאו להעלמות כמעט מוחלטת של המשחק בעצמות עקב מתחומי החברות המתועשות.

כל מי שביקר באזורים המונגולים, הטיבטים, התורכיים ובשולי העולם האיראני, נתקל בוודאי בילדים המשחקים בערימות קטנות של עצמות העקב המרובעות הללו.

משחק בעצמות עקב (מונגולית: שגאי, שפות תורכיות: אשיק, אצ'יק, או צ'וקו, פרסית: אוג'ול או אושוק, טיבטית: טקה, סינית, מנצ'ורית: גאלה, גצ'וחה) מתבסס לרוב על הקפצה או הטלה של מספר עצמות על הקרקע, כאשר הפיאות עליהן נוחתות העצמות מגדירות את הניקוד, או את המשך דינמיקת המשחק.

בהתאם לחברות מרעה או נוודיות, נהוג להתייחס לכל אחת מן הפאות כבעל חיים אחר, כאשר הנפוצים בהם הם כבשה, עז, סוס וגמל (או לעיתים: חמור), כאשר פעמים רבות הסוס הוא הפיאה המנצחת,או בעלת הניקוד הרב ביותר, ובתור אחת מן הפאות, הצדדיות, הצרות יותר, גם קשה יותר להשגה מבחינה סטטיסטית בהשוואה לעז ולכבשה.

מספר משחקים:

מירוץ סוסים:

עשר עצמות מונחות בשורה, כל שחקן מקבל עצם נוספת המונחת משני עברי ראשית השורה.
במהלך המשחק חמש עצמות מוטלות על הקרקע, ובהתאם לכל "סוס" המתקבל באמצעות ההטלה, זוכה השחקן לקדם את העצם שלו מספר צעדים. המנצח הוא זה אשר הצליח לקדם ראשון את העצם שלו עד לסוף השורה.

טקצ'ה:

המשחק החביב עליי. עשר עצמות מוטלות בכל פעם על ידי כל שחקן, מטרת המשחק היא להעביר מספר עצמות רב ככל הניתן ל"בנק" האישי, באמצעות הכאת עצם בעצם עם האצבע המורה והאגודל, כאשר יש אפשרות לפגוע בכל "חיה" באמצעות צורה דומה לה. פגיעה לא נכונה או החטאה מביאות למעבר התור לשחקן היריב. מנצח הוא זה אשר העביר את כלל העצמות לרשותו.

"חמש אבנים":

כמו כל גרסא אחרת של המשחק רק עם עצמות, ישנן וריאציות מקומיות.

"כמה ביד" (או משהו כזה)

הימורים לגבי מספר העצמות אשר מחביא בידו כל שחקן . ניחוש מדוייק מביא להעברת העצמות ל"בנק" של המנצח. ניתן לשלב עם שתית כוסיות של אייראג או באיג'יו זול.

בתמונות:

-משחקים טקה בכפר טיבטי, רמת צ'ינגחאי.
-ציור של ז'אן בפטיסט סימון שרדין, של נערה משחקת בעצמות. 1734.
הגוגו והמשמש.
-נערים משחקים בעצמות עקב (קוריאה?)
-ג'טיגן ("בעל שבעת מיתרים") קזחי
-מנחת ברונזה בצורת עצם עקב שמשקלה עשרות קילוגרמים. נמצאה באיראן אך מקורה כראה באגן הים התיכון.
-מטבעות מתקופת הרפובליקה הרומית ועליהם דמות עצם עקב.

פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: