טעמו כריחו: דרך האתרוג.

"והיא תלעיט אותך בתה ואתרוגים, שהגיעו כל הדרך מסין"

ל.כהן. (וריאציות)

מור ולבונה, ירקן ושנהב, פרוכות משי וחפצי זהב עטורי אזמרגד, כל אלה מלמדים כי לא נדיר שבני האדם ומוסדות שפיתחו, דתיים או אחרים, אורגים אל תוך קרביהם מוצרים וחפצים אשר מרחוק הגיעו, וזאת כאות לפאר הקודש ועדות ליכולתו לקרב את הרחוק, ולהשיג את הבלתי מושג.

האתרוג (Citrus medica) , הוא מין מסוג מרובה ענפים ממשפחת הפיגמיים שמרכז תפוצתה בדרום מזרח אסיה, ובאזורים השכנים לה. נראה כי מקור האתרוג, אחד מארבעת מיני היסוד של ההדרים הגדלים בתרבות הוא בשיפולי חגורת ההימאליה המזרחית במזרח הודו ובורמה או ברמת גוויז'ואו-יוננאן שבדרום מערב סין ופירות מספר זנים עוד נמכרים בשווקי מזרח הודו ויוננאן. במיוחד ידוע הזן המכונה "יד הבודהא" המקובל כעץ נוי וכמנחת קודש מכובדת באתרים בודהיסטים, דאואיסטים ועממיים בעיקר בדרום סין.

images (1)

בצד השני של היבשת הגדולה, הפך ברבות הימים האתרוג לפרי קודש הארוג עמוקות אל תוך המסורת היהודית ונתייחד כאחד מארבעת מיני חג הסוכות, יחד עם חוטר התמר, הערבה וההדס.

בעוד שהתמר ידוע כצמח תרבות חשוב ועתיק במזרח התיכון, והערבה וההדס, תהיה זהותם ההיסטורית אשר תהיה, הם בוודאות צמחים הגדלים במזרח הים התיכון, האתרוג הוא ייבוא זר ומוזר לתרבות החקלאית של המזרח התיכון בהתחשב במחוזות מוצאו, בערך התזונתי הנמוך שבו ובצרכיו המפונקים מבחינת טיפוח חקלאי.

אם כן, כיצד הפך פרי ריחני אך עב קליפה ודל ציפה מספר ההימליה לחפץ קודש יהודי?

לשם כך יש לשוב כרגיל למקום בו הכל מתחיל ומסתיים.

אל איראן כמובן.

אין אנו יודעים לבטח מתי נטעו האתרוגים המזרח תיכוניים הראשונים. חרצנים מפוחמים מסביבות האלף השני לפני הספירה, שנתגלו בחורבות שומריות בדרום עראק של ימינו מאששים נוכחות הדרים, או לפחות פירות הדר באזור בתקופות מוקדמות למדי, אך איכות הממצאים ותארוך מוטל בספק לא מאפשרים לנו לאשר בוודאות את מין ההדר הספציפי, כמו גם להעריך האם ההדרים האמורים הניבו את פריים במקום או שאלה יובאו כמוצר מוגמר מארצות רחוקות.

תוצאות וודאיות יותר מגיעות מאתרים מאוחרים יותר וגן פרסי שנתגלה בתחומי קיבוץ רחל שבקרבת ירושלים מאשר בוודאות את גידול האתרוג באיזור בסביבות שלהי המאה החמישית לפנה"ס. הגן המפואר היה חלק מארמון מנהלי ולצד מערכת מים מתוחכמת גם הכיל צומח אקזוטי ויקר כגון ארזי לבנון. שחזור חלק מן המצאי הבוטני של הגן נתאפשר בעזרת ניתוח גרגרי אבקה שנדבקו לטיח המילוט של אחת מבריכות הגן, ונראה כי האתרוג היה מרכיב בעל מעמד בצמחיית הגן, שכן אבקניו מרכיבים עד כשליש ממצאי האבקה הזמינים באתר.

download (1)

במקורות היווניים החופפים פחות או יותר לתקופת מלחמות אלכסנדר מוקדון באמפריה הפרסית, מוזכר האתרוג כ"תפוח אשור" או כ"תפוח מדי", (ומכאן שמו הלטיני) והוא מצויין כבעל ניחוח מצויין, איכויות רפואיות נוגדות רעל ושמן ריחני, ונראה כי הם מייצגים תיאור נאמן ומדוייק למדי של האתרוג המוכר לנו.

"בפרס ומדי ישנו (הפרי), המכונה תפוח פרסי…לעץ עלים כעלי הקטלב, אך בעל קוצים כקוצי האגס, והם חלקים וחזקים. ה"תפוח" אינו נאכל, אך הוא ריחני מאוד, כמו גם עלי העץ. אם הפרי מוטמן בבדים, ישמור עליהם מן העש. הוא גם שימושי כסם שכנגד לרעל"

(תאופרסטוס- "חקירות בעולם הצמחים")

.

ממצאי האבקה מן הגן הפרסי ברמת רחל ועדויות הבוטנאים היוונים, מאשרים כי בניגוד לספקות הממשיים בנוגע לגידול האתרוג בתקופות השומרית והבבלית, אלה בוודאות הניבו את פריים בבוסתני פרס ומדי, ואף בארמונות מושלי המחוזות המאובקים שבשולי המדבר הערבי.

בשל מיעוט ממצאים ארכאו-בוטנים עדכניים לאורך נתיב ההגירה המשוער של האתרוג, נאלץ אם כך לדבוק בשילוב של הממצאים הקיימים, עדויות טקסטואליות ומדרשי שם, ולשער כי האתרוג בויית בתקופה מוקדמת באיזור ספר ההימאליה המזרחי, לאחר שמוטציה גנטית קדומה הביאה ליצירת פרי בעל חומציות מופחתת.

מדרום מזרח אסיה היגר הצמח בכח דרכי המסחר הקדומות אל צפון הודו, בה נתכנה טוראנגה*, ממנה זלג בדרכי היבשה האפגניות אל איראן בה זכה ההדר לשם טורונגה ולאחר מכן אתרונגה, ובשם זה ניטע באדמת אסיה המערבית עד שנקלט בחיקה החמים של המסורת היהודית ובה נתקבע כאתרוג המוכר לנו כיום.

אתרוג

לרבות הימים, וביתר שאת בתקופה הרומית, נתפשט ידע גידול האתרוג וטיפוחו ברחבי הים התיכון וזנים מובחרים נבררו וגודלו ממרוקו לאיטליה, ומקורפו וא"י עד תימן, ומאז הניבו רשת מפותחת של סחר ים תיכוני, סוגיות הלכתיות מפולפלות כמיטב המסורת היהודית, ואף מאבק כלכלי חריף.

ככל הנוגע למהלכי הגירה וטמיעה, האתרוג מציג לנו מקרה קלאסי של מוצר יוקרה בעל איכויות אסתטיות מבוקשות כאשר עמידות גבוהה יחסית לפירות אחרים אפשרה לו תנועה מוגברת במרחב. ייתכן אזי והאתרוג החל את דרכו כמנחה דיפלומטית מכיוון תת היבשת ההודית ממנה נשלח לערי המדינה ומקדשי מסופוטמיה העתיקה, טרם התבסס ידע טיפוחו בבוסתני האליטות הפרסיות וייתכן שעוד לפני זמנן.

23415197_10155749081522368_3582027940330876462_o

נדירותו, מחירו הגבוה ואכויותיו הרפואיות קידמו את האתרוג כסמן לעושר והדר, בעוד שיופי עלוותו וניחוח פרחיו המתוק הפכוהו לפריט מובחר בגני האצולות האזוריות של שלהי המזרח הקדום. התרבות היהודית, על היותה טרם עידן האסלאם אבן אחת בתוך פסיפס קהילות ססגוני הכולל קבוצות איראניות, גנוסטיות, נוצריות ואחרות, ספגה לקרבה את גידול האתרוג כסממן להוד, הדר וקדושה וארגה את פריו כתשמיש שיש לברך עליו באחד מחגיה החשובים ביותר, וזאת כאות של כבוד מעלה ניחוח לפרי, לדת ולדרכי המסחר המחברות בינהם.

ואמרו אמן.

חג שמח.

 

בתמונות:

-אתרוגים "רגילים" הדומים במקצת לאתרוג התימני, ואתרוג יד הבודהא, דאלי, יוננאן, 2017.

-נתיב האתרוג משיפולי ההימלאיה למזרח התיכון. המסלול כנראה עבר דרך תת היבשת ההודית.

-הגן הפרסי ברמת רחל.

 

 

פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: