תורכים ומשוררים, מגולגולות לגביעים.

שאה איסמאעיל, מלך איראן, הראשון לביתו מטעם עדת הצפויים וזה אשר גרר את פרס בצווארה המאובק והשליכה בועטת ונאבקת אל מעבר למפתן האמונה השיעית, היה גם אדם בעל טעם אלגנטי וכנראה יותר משמץ של חוש הומור.

לאחר שהביס איסמאעיל את מחמד שייבני, חאן האימפריה האוזבקית העולה בקרב בקרבת העיר מרו שבחורסאן, טרח הפדהשאה היקר להסיר את ראשו של האוזבקי מעל גופו, לרוקנו יפה מתוכו, ולצפות את שוליו בזהב רקוע, כך שיצר לעצמו גביע רב רושם, ממנו לגם יין באסיפות האליטה הצפווית ואף חלק את תוכנו עם המיוחסים שבאורחיו.

שאה איסמאעיל היקר לא נסתפק בכך, ובזיק של הומור מרושע וביותר משמץ של איום ממשי, שלח את ראשו המוזהב של אויבו ממזרח, לחצרו של אויבו ממערב, סולטאן העות'מנים, סלים הראשון. ואם תוהים אתם מהיכן לקח השאה האיראני, מקימה של שושלת פרסית מפוארת וחסידם של צופים אדוקים מאזרבייג'אן את הרעיון מעלה החלחלה של לגימת יין מראש אויב נפול, נזכיר כי הוד מעלתו הצפווי הוא יורשה הישיר של מסורת ערבתית מפוארת.

64961718_10157298571472368_2621510048769114112_n

שאה איסמאעיל כמובן לא היה פרסי, אלא בן תערובת מהולל שבין אבותיו ניתן למנות קיסרים ביזנטים, מלכים גאורגים, ראשי מסדרים סופים מכורדיסטאן, ולא מעט דם תורכמני. ולמרות יוחסין מפוארים אלו, נראה שהיו אלה האחרונים שהעניקו לשאה לא רק את תמיכתם הצבאית העיקשת, אלא גם לא מעט מגינוניהם. עיצוב גביעי שתיה מהודרים מגולגולות היתה כנראה אחת מהן.

למסורת השתיה מגולגולות הסטוריה ארוכה יחסית, וממצאים מהתקופה הנאוליתית העלו כי שתיה מגולגולות מטעמים טקסיים התקיימה עוד בשחר תולדות הדת האנושית. הד ורמז למנהגים אלו ניתן למצוא בעולם הוודי ויורשיו הטנטריים שמצפון, ושימוש בגולגולות אדם כאמצעי טקסי עוד קיים בימינו בהקשרים שונים בבודהיזם של טיבט וכן בקרב פרושים שונים בתת היבשת ההודית, ובמיוחד בקרב ה"אגורי" עוטי האפר. כסמל טנטרי רב עוצמה, ה"קפאלה" (טיבטית: ת'וד פה), או גביע הגולגולת, מופיע רבות ביצוגים של אלוהיות שונות במרחב הוודי-טנטרי, ובמיוחד בידיהם של שומרי דהרמה שונים (דהארמה-פאלה), ולהם הוגשו מנחות מזון ומשקה בקערות גולגולת בטקסים דתיים מסויימים.

64715698_10157298571347368_6896187124693860352_n

מקאברי ככל שיהיה, נראה כי לשימוש בגולגולות לשם התקנת קערות, גביעים וכדומה הקשרים שונים בהתאם לזמן ולמקום, ונראה שאפילו במקרה של הקניבליזם המשוער של קדמוני האי הבריטי, מדובר אולי בתצורה של מנהגי אבלות והוקרה יותר מאשר ביטוי של תוקפנות קולינרית.

לעומת זאת, להתקנת גביעי שתיה מגולגולות אדם כביטוי לוחמני, מסורת עתיקת יומין בערבה, ונראה שאיש לא הטיב לעשות זאת מאשר הסקיתים:

"בגולגולות אויביהם, במיוחד אלו אשר שטמו במיוחד נהגו כך: לאחר שניסרו את החלק התחתון לגבות, ניק הםו את חלקן הפנימי, וכיסו את חלקן החיצוני בעור. אם בעל הגולגולת היה עני, כך היה משתמש בה, אך אם היה בעל ממון, היה מצפה את תוכה בזהב, ובכל אופן הגולגולת היתה בשימוש כגביע שתיה"

(הרודוטוס)

על פי דיווחם של כרוניקאים שונים השימוש בגולגולות אדם ככלי קיבול, נעשה בתחום הערבה בעיקר בהקשר לוחמני, וכסמן מובהק של הבסת אויב, ושימוש בחלק העיקרי והפיזי של אישיותו, במעשה אינטימי כל כך של הגשת משקה לשפתי המנצח, ובכך לאשר באופן מתמיד את תבוסתו ומותו של האחד, ובו בזמן לחגוג את חייו של האחר.

65386753_10157298571342368_3985224214641639424_n

דוגמא נוספת לקשר האינטימי ביו מנצח למנוצח הוא סיפור האהבה ההסטורי בין קיסר הביזנטים ניקפורוס וחאן הבולגרים קרום, אשר נגמר בגולגולתו של הביזנטי מצופה בכסף בהתאם למעמדה, ומשמשת להגשת יין במשתאות הבולגרים בבירתם שבפליסקה, גורלות דומים נפלו על ראשם של סוויאטוסלב מקייב, בידי התורכים הפצנגים ולקיסר הלטיני של ביזנטיון, בולדווין הראשון, שלא למד מקודמו בתפקיד שלא להתעסק עם בולגרים.

במרוצת הדורות דעך אמנם המנהג האלגנטי של שימוש בגולגולות אויב מוזהבות, אך נותר כחלק מן הפולקלור האזורי של עמים רבים ותזכורת מענגת לאיימת אויבי העבר, כך שייתכן ומדובר בהתרפקות מוגזמת של המשורר ביירון, שטרח לייפות גולגולת נושנה שמצא משרתו בחורבות מנזר נטוש, וזאת "שוייפה עד שנדמתה לשריון צב מנומר", ושימשה לשתיית יין בורדו בקרב ידידים אניני טעם כמותו "כמנהג הגותים של ימי קדם", ואלה כמסופר סיכמו את סבב השתיה האפל בברכה הצוהלת:

"בנפול אוייבך לא תלגום"

לחיים.

 

64797740_10157298571387368_6605714998951936000_n

בתמונות:

-שאה איסמאעיל מביס את מחמד שייבני בקרב מרו. מיניאטורה צפווית.

-קפאלה" (טיבטית: ת'וד פה)- גביע גולגולת טנטרי

-גביע הגולגולת של לורד ביירון (מאה -19)

-קרום, חאן הבולגרים דופק את הראש בנוסח ביזנטי

-קאלי אוחזת גביע גולגולת

-גולגולת פרה-היסטורית לשימוש טקסי (?), אנגליה.

פורסם על ידי siyahqalam

מתגורר במערב סין, חי ונושם את תרבות אסיה. ממזרח למערב , מעבר להווה, הולך וחזור. מתמחה בהסטוריה של דרכי המסחר, על הדתות הדמויות והמסורות השונות שזרמו דרכם. חובב תה, בוטניקה, הסטוריה של הבודהיזם וכלי נגינה מארצות מרכז אסיה. מוציא גם טיולים מיוחדים במרכז אסיה תחת "אורחות-נתיבים למרכז אסיה" https://www.facebook.com/innerpathsasia/ וברחבי סין תחת "דרך האמצע" https://www.facebook.com/middlepathtravels/?ref=br_rs

השאר תגובה

%d בלוגרים אהבו את זה: